דילמת הקיפוד: כמה קרוב צריך מנהל להיות לעובדים שלו?

בחורף קר במיוחד, כך סיפר הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר, התקבצה קבוצת קיפודים בניסיון להתחמם. ככל שהיה להם קר יותר, הם התקרבו זה לזה, אלא שאז הקוצים החלו לדקור והם נרתעו לאחור. הדקירות פסקו, אבל הקור חזר. הם התקרבו, נדקרו והתרחקו שוב ושוב, עד שמצאו את המרחק האופטימלי: קרובים מספיק כדי ליהנות מהחום, ורחוקים מספיק כדי לא לפצוע זה את זה.

שופנהאואר, שפרסם את המשל ב-1851 (בעברית הוא מוכר גם בשם "משל הדורבנים"), השתמש בו כדי לתאר את הפרדוקס האנושי: אנחנו זקוקים לקרבה, אבל אותה קרבה בדיוק חושפת אותנו לפגיעה. לימים השתמש במשל הקיפודים גם זיגמונד פרויד, בכתביו על הפסיכולוגיה של קבוצות.

אבל בעיניי, יש כאן גם שיעור ניהולי עמוק במיוחד.

מנהלים צריכים חום, אבל חייבים גבולות

אחת השאלות השכיחות ביותר שאני פוגש אצל מנהלים שאני עובד איתם היא:

"כמה קרוב אני אמור להיות לעובדים שלי?"

מצד אחד, אנחנו שואפים להיות נגישים: מנהלים שאפשר להיכנס אליהם לחדר, להתייעץ איתם, להודות בפניהם בטעות, להעלות רעיון בוסרי או לומר להם ביושר "אני חושב שאתה טועה".

מצד שני, מנהל אינו עוד חבר בצוות. בסופו של יום הוא הגורם שצריך להציב יעדים, לדרוש ביצועים, להעיר כשצריך, להכריע בקידומים, ולעיתים לקבל החלטות קשות לגבי אנשים שהוא מחבב מאוד.

כאן נולדת דילמת הקיפוד הניהולית:

כשהמנהל רחוק מדי: הארגון מתנתק מהמציאות

יש מנהלים שמאמינים שסמכות נוצרת אך ורק דרך ריחוק. הם שומרים את הקלפים קרוב לחזה, לעולם לא יחשפו חולשה, ומקפידים להבהיר מי הבוס. בטווח הקצר זה מייצר ציות, אבל ציות אינו מחויבות.

הבעיה החמורה מתחילה כשהמרחק מהאנשים הופך למרחק מהשטח:

• עובדים מפסיקים לשתף בבעיות בזמן אמת.
• טעויות מושתקות ומטושטשות.
• רעיונות יצירתיים נגנזים מחשש להיראות לא מקצועיים.
• התנגדויות נאמרות במסדרונות, אבל לא סביב שולחן הדיונים.

המנהל חי באשליה שהכול מתנהל כשורה, פשוט כי איש כבר אינו מרגיש בטוח מספיק לומר לו שלא. ומי שמפסיק להביא בעיות, מפסיק בדרך כלל גם להביא רעיונות.

פרופ' איימי אדמונדסון (Amy Edmondson) מבית הספר למנהל עסקים של הרווארד, מהחוקרות המזוהות ביותר עם המושג "ביטחון פסיכולוגי", ממחישה זאת היטב. במחקר שפרסמה עם אינגריד נמבהרד, על צוותים ביחידות לטיפול נמרץ, נמצא שמנהיגות מכילה, כלומר מנהל שמזמין את האנשים לדבר ומראה שהוא מעריך את מה שהם תורמים, מחזקת את תחושת הביטחון הפסיכולוגי בצוות, ובמיוחד אצל מי שנמצאים נמוך יותר בהיררכיה. ובסקירה מקיפה שפרסמה ב-2023 על שלושה עשורים של מחקר בתחום, מנהיגות מופיעה כאחד מארבעת הנושאים המרכזיים שעולים מהמחקר על ביטחון פסיכולוגי.

המשמעות הניהולית: ככל שהמנהל בכיר יותר בהיררכיה הארגונית, כך עליו להתאמץ יותר כדי לצמצם את המרחק הפסיכולוגי בינו לבין האנשים.

כשהמנהל קרוב מדי: אובדן יכולת ההנהגה

בשנים האחרונות הדגש הארגוני עבר, ובצדק, לאמפתיה ולהכלה. אבל חשוב לזכור שגם לקרבת יתר יש מחיר כבד.

מנהל שמתמכר לצורך להיות אהוב עלול להתחיל לחמוק מעימותים:

• הוא דוחה שיחות משוב קשות.
• סולח באופן שיטתי על ביצועים ירודים.
• מתקשה לתגמל מצוינות על פני בינוניות.
• ולעיתים אף משתף את העובדים בלבטים ובלחצים שלא נכון להעמיס על כתפיהם.

את הלחצים האלה צריך לפרוק במקום אחר, במעגל תמיכה מחוץ לצוות.

וזו נקודה קריטית: פסיכולוגית, העובד צריך להרגיש קרוב למנהל. ארגונית, הוא חייב לדעת שהמנהל הוא המנהל. אלה אינם הפכים. זו מיומנות ניהולית של החזקת גבולות.

כך זה נראה בפועל:

הקוצים אינם תקלה - הם חלק מהמשוואה

במשל של שופנהאואר מסתתרת תובנה נוספת: הקוצים אינם פגם שאפשר להסיר מהקיפוד. אי אפשר לבקש "תתקרב, אבל תשאיר את הקוצים בחוץ". כך גם ביחסים בין אנשים בעבודה:

• לעובדים יש קוצים: אגו, חרדת ביצוע, קושי לקבל ביקורת, צורך בהכרה ומטענים אישיים.
• ולנו, המנהלים, יש קוצים: חוסר סבלנות, לחץ להביא תוצאות, צורך בשליטה וחרדה מאובדן סמכות.

ניהול אפקטיבי אינו ניסיון עקר לייצר ארגון סטרילי ונטול קוצים. הוא היכולת לפתח אינטימיות מקצועית ואמון, מתוך הכרה בכך שהקוצים קיימים.

המרחק הנכון מייצר ביטחון, לא אזור נוחות

ביטחון פסיכולוגי אינו מילה נרדפת לנוחות, והוא לא מחייב ליטוף בלתי פוסק. מנהיג מעולה יכול לומר:

"אני מעריך אותך מאוד, ודווקא בגלל זה אני אומר לך ביושר: הביצועים שלך החודש לא עומדים ברף."

"המהלך הזה נכשל. בוא ננתח יחד למה זה קרה ואיך מתקנים."

"שמעתי את מה שאתה אומר ואני מבין אותך לגמרי, אבל אני לא מקבל את זה. בסופו של דבר, האחריות להחלטה היא עליי."

מבחן המרחק הניהולי: 4 שאלות לאבחון עצמי

אין נוסחה מתמטית של 70% קרבה ו-30% סמכות. אבל יש ארבע שאלות מראה פשוטות, מעין "מדחום קיפודי":

בשורה התחתונה

מנהיגות לא מסתכמת באסטרטגיה, במדדים וביעדים. היא מתקיימת קודם כול במרחב שבין שני אנשים. וכמו הקיפודים של שופנהאואר, אנשים זקוקים לחום, אבל חוששים להיפגע.

התפקיד הניהולי שלכם אינו לכפות קרבה מוחלטת, וגם לא לשמור על בידוד מנוכר, אלא למצוא את המרחק הנכון:

• קרוב מספיק כדי לבנות אמון ולשמוע את האמת.
• רחוק מספיק כדי לשמור על בהירות ולהוביל קדימה.

שאלות נפוצות על דילמת הקיפוד

רוצים למצוא את המרחק הנכון מול הצוות שלכם?

אני פוגש את הדילמה הזו כמעט אצל כל מנהל שאני מלווה, ממנהלים שקודמו מתוך הצוות ועד מנכ"לים ותיקים. בתהליכי ייעוץ ארגוני וליווי מנהלים אנחנו בודקים יחד איפה המרחק שלכם עובד ואיפה הוא כבר מנהל אתכם, ובונים דרך להיות קרובים בלי לאבד את ההובלה.

לדבר איתי על הצוות שלכם ←